העיקרון בישראל ובמדינות דמוקרטיות אחרות ברחבי העולם קובע שיש להקל על השתלבותם בחברה של אנשים בעלי מוגבלות. בין היתר, לפי העיקרון הזה צריך לתת להם נגישות עצמאית, בטיחותית ומכובדת לכל מקום ציבורי ושתכנון סביבה נגישה משרת את כלל החברה. עם זאת, עד לפני מספר שנים הדגש היה על נגישות פיזית – בעוד כיום הפוקוס הוא על נגישות טכנולוגית.
תקן נגישות לנכים בעבר ובהווה

נכים, בעלי מוגבלויות ושירות ציבורי

הדבר החשוב ביותר שצריך להבין הוא שלא כל בעלי המוגבלויות זקוקים לאותם עזרים והנגשה. בין אם מדובר בהנגשה פיזית של המרחב הציבורי או בהנגשה טכנולוגית של אפליקציות ואתרי אינטרנט, הנקודה העיקרית היא התאמה לצרכים שונים. מנגד, המשותף לנכים ובעלי מוגבלויות הוא הצורך בנגישות גבוהה לשירות ציבורי. כל עוד השירות הציבורי יהיה נגיש עבורם, המעורבות שלהם בחברה תגדל ואיכות החיים הכללית תשתפר.

הבדלים בין סוגי נגישות

העובדה שיש כיום סוגים שונים של נגישות עבור נכים ובעלי מוגבלויות מעידה על השינוי שעבר על החברה. אם פעם ההתייחסות לנגישות הייתה מוגבלת להיבט פורמלי בלבד, הרי שכיום היא נשענת על היכרות אמיתית וכנה עם הצרכים שלהם. כמו כן, ניתן לראות בבירור את ההבדל בין התקנים המוקדשים לכל סוגי של נגישות: בעוד נגישות לבניינים חייבת נגישות לסביבה, למדרכות ולשטחים ציבוריים – הנגשת אתרים באינטרנט כוללת היבטים טכנולוגיים והתייחסות למסמכים, תמונות, סרטונים ואפליקציות.

נקודות דמיון בין סוגי נגישות

מלבד האינטרס הציבורי הברור לעזור לנכים ולבעלי מוגבלויות להשתלב בחברה, יש עוד כמה נקודות דמיון בין סוגים שונים של מאמצי הנגשה. ראשית, בכל סוגי תקנות הנגישות מנסים לשלב בין העזרים שמיועדים לבעלי מוגבלויות לבין אלו שקיימים ומיועדים לשאר הציבור. שילוב זה קריטי על מנת למנוע מצב שבו הנגישות באה על חשבון נוחות כללית, או לחילופין יוצרת עוגמת נפש ותסכול.

מי חייב לאמץ כל תקנה?

עוד נקודת דמיון בולטת בין סוגי נגישות מתחומים שונים היא שהגופים שאחראיים על נגישות מגדירים את החייבים בנגישות באופן מקל: זה יוצר מצב שבו בעלי עסקים קטנים שלא יכולים להרשות לעצמם להנגיש את האתר או המשרד לא נפגעים, בעוד חברות ציבוריות גדולות ומוסדות ממשלתיים בהחלט יעמדו למבחן ולביקורת. גם כאן השאיפה היא להנגיש את המרחב והשירות הציבורי עבור בעלי מוגבלויות, אך באופן שלא יתנגש עם האינטרס של כלל האזרחים.

הייחודיות של הנגשת אתרים ואפליקציות

על אף כל האמור לעיל, לתקנות הספציפיות שמחייבות בעלי אתרי אינטרנט ואפליקציות להנגיש אותם עבור בעלי מוגבלויות יש בכל זאת מאפיין ייחודי. המאפיין הזה קשור לעובדה שאפליקציות או אתרים נגישים משתנים לעיתים קרובות בגלל הטכנולוגיה. לעומת התקן הישראלי לנגישות הסביבה הבנויה שכמעט לא השתנה מאז 2001, התקנות שחלות על אתרים ואפליקציות נמצאות כל הזמן תחת זכוכית מגדלת.

איך עומדים בקצב השינויים?

המאפיינים המיוחדים של המרחב המקוון והטכנולוגי מחייבים את מי שמנסח את תקנות הנגישות להישאר עם אצבע על הדופק. הדרך לעמוד בקצב השינויים היא למשל לשאוב השראה מתקנות וחוקים בשאר רחבי העולם, לקבל משוב מנכים ובעלי מוגבלויות ולדאוג לעדכן גם בתדירות גבוהה יותר את לשון החוק. אף על פי שמבחינה מסורתית חוקים ותקנות מן הסוג הזה לא נוטים להתעדכן לעיתים קרובות, בכל מה שנוגע לאתרי אינטרנט ואפליקציות זו הופכת להיות דרישה בסיסית.

גם נכים ובעלי מוגבלויות משנים את הדרישות

היבט אחר בשינויים שעוברים על התחום של אתרים נגישים קשור להתנהגות הגולשים עצמם. עד לפני תקופה מסוימת, נכים ובעלי מוגבלויות לא יצאו מתוך נקודת הנחה שמגיע להם לקבל את אותו שירות ציבורי כפי שמקבלים שאר הגולשים במרחב המקוון. כעת הפרספקטיבה הזו לא קיימת ונכים ובעלי מוגבלויות מבינים היטב מה מגיע להם במסגרת החוק. אלו חדשות מעודדות עבור הציבור הרחב והן מוכיחות שכל שינוי חברתי מתחיל במתן כלים ובהגברת מודעות.

לנכים כבר לא צריכות להיות מגבלות בעת הגלישה ברשת

בשורה התחתונה, יש סוגים שונים של נכויות ומוגבלויות והשאיפה היא לתת לכולם מענה גם במרחב הפיזי וגם במרחב המקוון. כל עוד מדובר בשירות ציבורי ואינטרס אזרחי גורף, על החברה לעשות מאמצים על מנת לעודד מעורבות של נכים ובעלי מוגבלויות באמצעות הנגשה יעילה ונוחה.