חוק הנגשת אתרים – הסיפור האמיתי

מה קובע החוק בפועל?

סעיף 35 (א) הוא זה שרלוונטי לנושא של אתרים נגישים ובו נקבע כי מי שמספק כל סוג של שירות ציבורי או מידע על אודות שירות ציבורי באמצעות האינטרנט – חייב לספק גם התאמת נגישות לשירות או למידע. יתרה על כך, לפי החוק נדרשת אותה התאמת נגישות לשירות או למידע להיות בנויה כך שבעלי המוגבלויות יוכלו להשתמש בשירותים ובמידע. במילים אחרות, החוק קובע שיש להתאים את כל אתרי האינטרנט של רשויות ציבוריות, רשויות דמוי-ציבוריות וחלק מבעלי העסקים, לצרכים של גברים ונשים עם סוגים שונים של מוגבלויות.

התקדים שנובע מחקיקת התקנות בישראל

מדינת ישראל היא בין היחידות בעולם שאימצו באופן גורף ומחייב את תקן הנגישות. יתרה מזאת, ישראל נחשבת למדינה מובילה עולמית בנושא הנגשת אתרים ויישומים. החדשות הטובות הן שמאז פרסום התקנות וניסוח החוק גם פותחה הטכנולוגיה שמאפשרת הנגשת אתרי אינטרנט, יישומים, מסמכים, תכני וידאו ועוד. כיום התקדים שנובע מעצם חקיקת התקנות בישראל מעורר השראה גם במדינות אחרות וסביר להניח שלא יחלוף זמן רב עד שהן יאומצו במלואן באירופה, בארצות הברית ועוד.

הקשיים סביב החוק

מטבע הדברים, חוק אתרים נגישים מיועד עבור מתן מענה לאנשים בעלי מוגבלויות – אך הוא משפיע גם על בעלי אתרים בוני אתרים, אנשי שיווק באינטרנט וגולשים ללא מוגבלויות. כתוצאה מכך הצליח החוק לעורר ויכוחים וסערות ולכן כדאי להיכנס לעובי הקורה על מנת להכיר אותו טוב יותר. כמו כן, ידוע שכבר בעת ניסוח החוק לא היו בנמצא ידע מקצועי ופתרונות טכנולוגיים לטיפול בהנגשת מסמכים באופן ממוכן אוטומטי – ושגם עלויות הנגשת המידע היו יקרות במידה בלתי סבירה.

מדוע ובאילו נקודות עורר החוק התנגדות?

עוד לפני החקיקה הסופית, הצליחו התקנות הרלוונטיות בחוק לעורר התנגדות. ראשית, בעלי עסקים קטנים ובינוניים כאחד לא ראו בעין יפה את החובה שמוטלת עליהם ואת העלות הכספית שנלווית אליה. שנית, בתחילת הדרך לא ממש היה ברור על מי התקנות חלות ומי פטור מהן. מעבר לכך, חשוב להבין שרוב בעלי העסקים וגם אתרי האינטרנט לא בהכרח מבינים את המשמעות הטכנולוגית של הנגשה.

פטורים במסגרת החוק

מובן שניתן להבין את ההתנגדות ואת הדילמות סביב האופן שבו צריך לנסח את התקנות. הבנה זו ניכרת גם אצל המחוקק ועובדה שכיום ישנם פטורים שחלים תחת המסגרת של החוק. בסעיף 19 של התקנות יש רשימת פטורים מסויגת, ובין היתר אפשר למצוא שם את הפטור שנקרא "נטל כבד מדי". זהו פטור שנותן דוגמא לאופן שבו המחוקק בחר להתמודד עם הקשיים סביב החוק ובעיקר עם סוגיית אכיפתו על בעלי עסקים קטנים.

מהו פטור "נטל כבד מדי"?

פטור "נטל כבד מדי, שקובע שאין חובה לבצע התאמת נגישות של אתרי אינטרנט לאנשים בעלי מוגבלויות כאשר ההתאמה עצמה מטילה נטל כבד מדי בהתחשב בסוג השירות או המקום, בהיקף הפעילות, בטיב התאמת הנגישות ועלותה, בקיומם של מקורות מימון, בקיומן של חלופות ואפילו בהיקף מחזור ההכנסות או שיעור הרווח. במילים אחרות, הדרך ליישם את החוק עוברת במתן פטורים ונקודת ההנחה היא שכך גם יהיה קל יותר לאכוף אותו.

קנסות ותביעות

היבט אחר של האכיפה קובע של נציגי המדינה לפנות לחייב במקרה של היעדר נגישות באתר או היישום, וזאת על מנת לאפשר לו לתקן את ההפרה בטרם מוגשת תביעה. אם תוך 60 ימים ההפרה לא מתוקנת, החייב מסתכן בסנקציות פליליות ואזרחיות.

הבדלים בין הסנקציות

במסגרת הסנקציה הפלילית רשאית הנציבות שאחראית על הנגשת אתרים להוציא צו נגישות שהפרתו משמעותה קנס של עשרות עד מאות אלפי שקלים – בעוד הסנקציה האזרחית מתבטאת בכך שאדם עם מוגבלות רשאי לתבוע חייב בנגישות על הפרה של חובת הנגישות. מלבד כל האמור לעיל, אי הנגשת האתר עלולה להיות עילה לאי מתן רישיון עסק למי שחייב בכך מתוקף חוק רישוי עסקים.